פסק-דין בתיק ב"ל 5650-09

1. ביום 25.5.09 דחה פקיד התביעות של הנתבע את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה נטענת מיום 3.2.08 וזאת מהטעם שלא הוכח לדעתו שנגרם אירוע תאונתי 'תוך כדי ועקב' עיסוקו של התובע במשלח ידו. מכאן התביעה שבפנינו.
2. התובע יליד 1969, תפאורן עצמאי במקצועו, נדרש במסגרת עבודתו מעת לעת להרמת משאות המשמשים כתפאורה לסרטי פרסומת.
3. גרסת התובע באשר לאופן התרחשות האירוע התאונתי, כפי שפורטה בתצהירו הייתה כדלקמן:

"ביום 3.2.08 במושב נוה ירק נערכו צילומי סרט פרסומת עבור חברת וולבו. אני הוזמנתי על ידי חברת ההפקה אולפנית כתפאורן. התחלתי לעבוד בשעות הבוקר, פיניתי את הריהוט שהיה בבית (שבו נערכו צילומי הפרסומת) ובהמשך הכנסתי לבית ריהוט כבד (ספות, שולחנות וכיוצא בזה) שהבאתי לצורך הצילומים. תוך כדי ביצוע העבודה, בשעות הצהריים הרגשתי כאבים עזים בברך. בדיעבד נראה, כי תוך כדי הרמת הרהיטים הכבדים ביצעתי תנועה סיבובית חדה שגרמה לנזק החמור בברכי." (ההדגשות הוספו)

4. הוסיף התובע וכתב כי לאחר שהרגיש את הכאב העז בברכו הוא הפסיק את עבודתו, ישב בצד ולמחרת הזמין תור לבדיקת רופא אורטופד כאשר ביום 5.2.08 ולאחר שנבדק על ידי אורטופד, הוא הופנה לבדיקת מיפוי עצמות בה נמצא כי הוא סובל מקרע במניסקוס בברך ימין.
5. נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי גרסת התובע ביחס לקיומו של אירוע תאונתי 'תוך כדי ועקב עבודתו' שהתבטא בעשיית תנועה לא נכונה אשר בעקבותיה נגרם הנזק הנטען - לא הוכחה וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:
6. המסמכים הרפואיים אשר נכתבו בזמן אמת אינם עולים בקנה אחד עם גרסתו של התובע ביחס לאירוע התאונתי הנטען:  כך למשל, במסמך הרפואי מיום 5.2.08 נכתב באשר לסיבת הפנייה כי התובע סובל כחודש כאבים בברך ימין עם קושי ביישור הרגל  מלווה "בקנק" ללא סיפור חבלתי וללא מעידות. משמע - במסמך רפואי זה שהיה הראשון שנערך לאחר האירוע אין זכר לתנועה סיבובית או לתנועה לא נכונה אשר אירעה בעבודה ואשר בעקבותיה חש התובע כאבים בברך.
7. אף במסמך הרפואי מיום 19.3.08, אין זכר לאירוע תאונתי כאמור, כאשר התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה ניתנה רק ביום 1.5.09, דהיינו למעלה משנה לאחר מועד האירוע התאונתי הנטען. זאת שעה שאף בתעודה זו לא נכתב דבר ביחס לתנועה סיבובית חדה וכל שנכתב בה ביחס לתיאור התאונה היה - כי ברך ימין נפגעה עקב הזזת רהיטים כבדים.
8.  זאת ואף זאת, במסגרת התביעה שהגיש התובע לתשלום דמי פגיעה, הנושאת תאריך 22.3.09, נכתב ביחס להתרחשות התאונה כדלקמן:

"במסגרת עבודתי הנני נדרש להרמת משאות כבדים ותוך כדי עבודתי לאחר הזזת רהיטים כבדים חשתי כאב חד בברך ימין והבנתי מאוחר יותר שנקרע לי המיניסקוס בברך ימין" (ר' נ/1).

משמע - גם במסגרת התביעה שהגיש התובע לנתבע הוא לא איזכר תנועה סיבובית חדה או תנועה אחרת "לא נכונה" שגרמה לכאב אלא - תאר הופעת כאב בעת ביצוע עבודתו הרגילה.

9. חיזוק נוסף למסקנתנו ניתן לדלות גם מההודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע ביום 11.5.09 שם התייחס לתחושת הכאב שחש במהלך עבודתו באומרו:

"במהלך העבודה הרגשתי כאבים בברך ימין..."

התובע אף השיב לשאלת חוקר הנתבע האם היה משהו חריג בעבודתו ביום הפגיעה בלאו מוחלט בציינו כי הוא חש את הכאבים במסגרת עבודתו הרגילה הכרוכה כל הזמן בהרמת דברים כבדים. (ר' הודעת התובע כפי שצורפה לכתב ההגנה, ע' 2 ש' 4-13)

10. לא זו אף זו אלא שבמסגרת ההודעה התייחס התובע - בתשובה לשאלת חוקר הנתבע - לרישום הרפואי בו צוין כי לא אירע אירוע חבלתי באומרו - כי היו לו כאבים בברך חודש ימים לפני ה-3.2.08 אולם במועד זה הכאבים התגברו. הוסיף התובע ומסר כי הוא לא נפל, לא קיבל מכה ולדעתו הנזק בברך הוא נזק מצטבר אשר התגבר ביום 3.2.08 (ע' 3 להודעה, ש' 1-9).
11. התובע זימן לבית הדין שני עדים מטעמו, האחד מר צבי יוטה, אשר שימש אף הוא כתפאורן ועבד לגרסתו עם התובע במועד האירוע. העד השני היה מר אבירם סער, עוזר הפקה אשר לגרסתו עבד אף הוא באתר הצילומים בו עבד התובע במועד האירוע.

מר יוטה העיד - כי במועד האירוע התובע עיקם או סובב את הרגל ואז התיישב על הרצפה וטען שכואב לו. דא עקא שבחקירתו הנגדית ומשנשאל האם ראה בדיוק את מה קרה לתובע  בעת האירוע הוא השיב: "לא ראיתי בדיוק מה קרה לו, אבל הוא סובב איכשהו את הרגל".

לאור הדברים המסויגים והמעורפלים של מר יוטה - אשר נאמרו למעלה מ-3 שנים לאחר מועד האירוע ובאופן שאינו מתיישב עם מסמכים רפואיים מזמן אמת - יש קושי להסתמך על עדות זו על מנת לראות בה חיזוק לגרסת התובע.

אשר למר אבירם - הרי כשכבר מחקירתו הראשית עלה - כי הוא לא היה עד ראיה לאירוע התאונתי הנטען וכי בעת ההתרחשות הוא עסק בהרכבת פנס כאשר לפתע שמע את צעקת התובע וראה אותו ואת מר יוטה מניחים את השולחן. בחקירתו הנגדית חזר מר אבירם והבהיר כי הוא לא ראה את האירוע וכי היה מרוחק כ-10 מטרים מהמקום (ע' 4 לפרוטוקול, ש' 3-4 וכן 23-24).